הסיפור התרחש לפני כמה שני כאשר בן זוגי (לשעבר) ואני ביקרנו בהודו. התארחנו במלון המדהים מרדיאן שבפונה. היה זה יום ככל הימים. פתאום אני מתחילה לשמוע תקשור, מילים בפרסית שלאט לאט נהיו חזקות יותר ויותר. מה לי ולפרסית? חשבתי.
אמרתי לבן זוגי,"תשמע אני שומעת פרסית בראש, אבל לא מבינה פרסית ומה רוצים ממני."
"תבקשי שיראו לך תקשור בחיזיון, שתראי תמונות." הוא אמר.
"או-קיי," אמרתי. התיישבתי בשקט על הכורסה וביקשתי תקשור בחיזיון.
לפתע אני רואה כפרים עלובים עם אנשים מאוד עניים, רעבים, חולים מסכנים מאוד. ממש כאב לב. אין להם עבודה וחלקם עושים קצת עבודות יד, אך אין להם ממה להתפרנס.
אני מבינה שהם זרתוסטרים, ושהם מאוד בודדים, שאין להם שום עזרה או מתמיכה משום מקום.
העצב היה גדול כל כך עד שהתחלתי לבכות.
"תראי,"אמר לי בן זוגי, "אנחנו נוסעים מחר למומבאי ושם יש זרתוסטרים, נוכל לספר להם."
נסענו למומבאי והתחלנו לחפש את הזרתוסטרים. מהר מאוד נמשכתי למבנה ששני אריות עם כנפים ניצבו בחזיתו. אכן צדקתי. מבנה זה היה שייך לזרתוסטרים.
ניגשנו אליהם וסיפרנו להם על התקשור שהיה לי, אך השומרים לא התעניינו ולא נתנו לנו להיכנס למבנה המקודש (כמו בית כנסת או כנסיה),"רק לאנשים ששייכים לדת זרתוסטרא נותנים להיכנס."
לא ידענו מה לעשות והיינו די נבוכים. לאן פונים, מה עושים?
פתאום ניגש אלינו אדם עם סבר פנים רכות ועדינות ושאל אם אנחנו זקוקים לעזרה.
אמרנו שכן, שאנחנו מחפשים אנשים מדת הזרתוסטרה, כי קיבלתי מסר בתקשור. הוא אמר לנו שהוא זרתוסטורס. סיפרנו לו את הסיפור שקיבלתי בתקשור והוא התרגש מאוד. ישבנו וסיפרנו לו את כל הסיפור לפרטי פרטים.
זרתוסטורס סיפר לנו שיש בהודו קהילה גדולה מאוד של זרתוסטרים והם עשירים מאוד בהודו. לעומתם הזרתוסטרים באירן, שסובלים מאוד מרדיפות של האסלאם שלא יכולים להתפרנס בכבוד ושם מדוכאים בדיוק כפי שראיתי בתקשור.
מתברר שהתקשור הגיע כדי שאעביר לאנשי הקהילה הזרתוסטרים בהודו שיבואו לעזור לקהילה הזרתוסטרים באירן. מרתק.
לפתע, למרבה ההפתעה הוא הציע לנו לקחת אותנו מהמלון בבוקר ולהראות לנו את מומבאי.
שמחנו והסכמנו.
למחרת בבוקר הוא התייצב בלובי ולקח אותנו במכוניתו למרכז הזרתוסטרים במומבאי.
הוא הפגיש אותנו עם היושב ראש של הקהילה, וסיפרנו לו את התקשור שקיבלתי על הזרטתוסטרים באירן. יושב הראש של הקהילה סיפר שהם, אנשי הקהילה, מנסים לשלוח כסף מזון ועוד הרבה דברים לקהילה שסובלת באירן, אך השלטונות באירן מחרימים כל מה שהם תופסים. לאט לאט התאספו אנשים חשובים מקהילה. הם התרגשו מאוד מהתקשור שלי והחליטו לכתוב עליו בעיתון הפנימי שלהם.
בינתיים הם הראו לנו את תהליך הקבורה המסובך של הזרתוסטרים. כיוון שמים, אש, אדמה ואוויר קדושים, הם מביאים את מתיהם לראש ההר או בעיר למגדלים כדי שהנשרים יאכלו את הגופות (מחזור הטבע), אך היום אין הרבה נשרים ורובם חולים, אז הם מצאו שיטה כימית המתנהלת בראש המגדל במקום הנשרים. בשביל למגדל עוצרים אותנו(רק אנשים שמיועדים לטפל בנפטרים עולים למגדל, כמו חברה קדישא).
כל המקום סביב מטופח מאוד ומושקע. הגן מופלא ויש בו עצים ופרחים. הם טיילו איתנו בגן ושוב ושוב סיפרו על התקשור לעוד ועוד אנשים שפגשו. אחר כך הלכנו לאכול איתו במרכז העיר.
הוא סיפר לנו כי הזרתוסטרים משתדלים להתחתן בתוך הדת ולא להתבולל עם דתות אחרות, אך יש צעירים שכרגיל מורדים בדת. הם קהילה מאד חזקה כלכלית ורוב רובם של עשירי הודו הם זרתוסטרים.
בסוף היום נפרדנו. הודנו לו על היום המיוחד שחווינו איתו. היינו בקשר כמה שנים דרך מיילים עד שהקשר התפוגג.
כולי תקווה שהתקשור עזר לזרתוסטרים בהודו להפנות משאבים ותשומת לב לאחיהם הזרתוסטרים באירן.

* על הדת זרתוסטרה מויקיפדיה
זורואסטריאניזם הייתה הדת הרשמית של פרס, אך היא לא הייתה מוגבלת לאיראנים, שכן גם הטוריאנים האמינו בה. הפולחן של האלים הפרסיים התפשט לארמניה ולקפדוקיה, ולכל המזרח הקרוב
היסטוריונים וחוקרי דתות מחשיבים בדרך כלל את זורואסטרכדמות היסטורית, אך קשה מאוד להעריך מתי הוא חי. ההערכות המחקריות הן ברובן סביב שנת 1000 לפנה"ס. אחרים מציעים הערכות מוקדמות יותר, וכך מציבים אותו כמייסד הראשון של דת המבוססת על כתבי קודש שירדו משמים.
הכיבוש המוסלמי של איראן ב־636, עם הרדיפות הנוראות במאות שאחריו, היווה מכה קשה מאוד לזורואסטריאניזם. באיראן עצמה ניתן למצוא רק קומץ מאמינים, בקרמן וביזד. הפרסיים בסביבות מומבאי מחזיקים מזרתוסטרה כנביאם, ועדיין הולכים בדרכי הדת הישנה, אך הדוקטרינה שלהם היא של מונותאיזם טהור. כיום מאמינים בדת זו כ־140,000 בני אדם.